פסק-דין בתיק פש"ר 1138-04

מונחות בפני שתי בקשות שעניינן ערעור של בנק הפועלים בע"מ-משכן (להלן: "המערער") על החלטתו של הנאמן על נכסי החייב ניידורף יחזקאל (להלן: "החייב") עו"ד יונה לוברט (להלן: "הנאמן"),לדחות את תביעת החוב של בנק הפועלים נוכח הגשתה לאחר המועד האחרון להגשת תביעות חוב.

בקשה 9 הינה ערעור על החלטתו של הנאמן לדחות הבקשה להארכת מועד ובקשה 11 הינה ערעור על הנאמן לדחות את תביעת החוב בגין האיחור בהגשתה.

איני נדרשת, בשלב זה, לבקשה 11 שכן בטרם תידון תביעת החוב לגופה יש לעבור המחסום של דחייתה על הסף קרי,  האיחור במועדים.

טענות הנאמן בקצירת האומר;

צו הכינוס לחייב ניתן ביום 4.5.04,  וביום 1.6.04 פורסמה הודעה ברשומות אודות מתן צו הכינוס. לשיטתו של הנאמן, מניין שישה החודשים להגשת תביעות חוב על פי סעיף 71(ב) לפקודת פשיטת הרגל מתחיל מיום הפרסום ברשומות. אי לכך, המועד האחרון להגשת תביעות חלף ביום 9.12.04.

אין חולק בין הצדדים כי תביעת החוב הוגשה על ידי המערער ביום 21.12.04 , משמע שניים עשר ימים של איחור וזאת ללא הגשת בקשה להארכת מועד עובר להגשת תביעת החוב או למצער- בצוותא.

נוכח העובדה כי הנאמן לא מצא כל טעם מיוחד לאיחור המערער ובהתייחסו להלכת קשיחות המועדים, דחה הנאמן את תביעת החוב על הסף בגין האיחור.

נימוק עיקרי שהעלה הנאמן לפיו אין טעם מיוחד ליתן ארכה למערער האחרון  נעוץ בעובדה כי סניף אחר של המערער אשר נשה גם הוא בחייב, הגיש את תביעת החוב שלו במועד, עוד בחודש נובמבר בשנת 2004.

אציין כי עם הנימוק הנ"ל מסכים הכונס הרשמי ועמדתו היא כי יש לדחות את הערעור מהטעם שלאור ידיעתו של הסניף הנושה האחר, הייתה למערער ידיעה, שלא נסתרה,  על צו הכינוס ועל סד הזמנים המוקצב להגשת תביעת החוב.

טענות המערער בתמצית;

החלטת בית המשפט בו ניתן צו הכינוס הורתה כי צו הכינוס ייכנס לתוקפו רק בתום 45 ימים מיום מתן ההחלטה ומכאן שצו הכינוס נכנס לתוקפו אך ביום 21.6.04 (היום ה- 45 חל בתאריך 18.6.04 שהיה יום שישי) ולפיכך המועד האחרון להגשת תביעת החוב היה יום 21.12.04 היום בו הוגשה תביעת החוב. אי לכך, לא חל כל איחור בהגשתה.

עם טענה זו מסכים הכונס הרשמי בעמדתו, אולם מתקן  את חישוב הימים נכונה כך שיום היכנסו לתוקף של צו הכינוס הינו יום 20.12.04 ולשיטתו המערער איחר בהגשת הערעור ביום אחד. יחד עם זאת עמדתו הסופית של הכונס הרשמי זהה לעמדת הנאמן לפיה יש לדחות הבקשה שכן לא קיימים כל טעמים מיוחדים לאיחור.

לחילופין מבקש המערער, היה ובית המשפט יקבע כי אכן היה איחור בן מספר ימים בהגשת התביעה, תינתן לו הארכת מועד לאור הנימוקים כדלקמן:

המערער טוען כי לא הזניח את הטיפול בחוב העומד לזכותו; המערער נכח באסיפת הנושים בה הוחלט כי החייב יוכרז כפושט רגל, ובאסיפה זו אף ביקש להתמנות כנאמן על נכסי החייב. לאחר אסיפת הנושים פנה המערער לכנ"ר בבקשה שיפנה לבית המשפט בבקשה למינויו כנאמן וצרף לבקשה זו את הסכמתו של הנושה הגדול ביותר של החייב. ברם, בסוף חודש ינואר בשנת 2006 נקבע על ידי בית המשפט כי עו"ד יונה לוברט מתמנה כנאמן לנכסי החייב. במשך תקופת מינויו של הנאמן פנה המערער לנאמן מספר פעמים בבקשה להתעדכן בהליכי הפש"ר אך נותר ללא מענה

עד ליום 31.10.10, כ-6 שנים לאחר שהוגשה תביעת החוב, בו הומצאה למערער החלטתו של הנאמן הדוחה את תביעת החוב בגין איחור בן 12 יום בהגשתה.

נוכח האמור לעיל, טוען המערער כי הנאמן מנוע ומושתק מלטעון לאיחור בהגשת התביעה זמן רב כל כך לאחר שהוגשה ולאחר שהמערער שינה מצבו לרעה בהסתמכו על תביעת החוב.

עיינתי בטענות הצדדים ובעמדת הכנ"ר ולהלן החלטתי:

ראשית, טרם אדון בשאלה האם קיימים טעמים מיוחדים לאיחור המערער יש להכריע במחלוקת הנסבה בעצם קיומו של איחור כלשהוא בהגשת הערעור.

בסוגיה זו מצטרפת אני לעמדת ב"כ הכנ"ר המסכימה עם טענתו של המערער לפיה מניינם  של שישה החודשים מתחיל ביום 20.6.04 ואסביר: